סחטנות רגשית ומניפולציות רגשיות 

מי מאיתנו לא מכיר את התחושה שמידי פעם מישהו גורם לנו להרגיש אי אפשר "לנצח" איתו אף פעם, הדרך היחידה לשרוד היא "להיכנע" ולוותר על רצונך או דעתך. אלה אנשים שאינך יכול לומר להם מה באמת אתה רוצה ומרגיש, אלא לכאורה להסכים עימם. כאשר הדבר מתרחש מידי פעם, אפשר לעבור לסדר היום, תלוי מה היחסים ומה הסוגיה. אך כאשר התנהגות זו מאפיינת מערכת יחסים (זוגית, חברית, משפחתית וכו') ייתכן והינך חווה סחיטה רגשית שאין דרך לצאת ממנה מבלי להיפגע.

מה היא סחטנות רגשית? סחטנות רגשית מתחילה עם דרישה, אחריה לחץ, ולבסוף תחושת איום מפני השלכות ותוצאות אי הענות. האיום עשוי להיות בוטה וישיר או מתוחכם ומניפולטיבי. איומים לא ישירים מאופיינים באמירות שיש בהן תוקפנות, כעס ותגובה של פאסיב אגרסיב. בעוד איומים ישירים ובוטים מאופיינים באמירות ישירות של "אם לא_____ אז_____". תגובות אלה אינן משאירות ספק שמדובר במניפולציות וסחטנות רגשית.

לסחטנות רגשית השפעה רבה על מערכת יחסים. יחד עם זאת, ישנן מערכות יחסים שזו התנהלות שגרתית של השותפים לה. הדרך לזהות אם הינך נמצא במערכת יחסים כזו היא באמצעות תחושה של סוג של בלבול וחוסר בהירות הבאים לידי ביטוי בתחושת פחד, אשמה וחובה כלפי האחר. מרכיבים אלה גורמים תחושת הצפה רגשית לא ברורה, צורך "להרגיע" את השטח על ידי הענות לדרישות, קושי רגשי מהתבוננות עמוקה ביחסים ובדיקה כנה באם מערכת היחסים מאופיינת בחוסר איזון מובהק או שמדובר בדינאמיקה שהתרגלו אליה, ולמדו לחיות ולהתנהל בתוכה.

צורך לרצות - אנשים פגיעים נוטים לרצות. קל להם לרצות את האחר מאשר להתמודד עם תחושת פחד ואשמה נוספים. הם נכנעים בכל מחיר, רק כדי לא לחוות את הכעס והאיום של האחר. יש בנתינה וכניעה מתמדת פוטנציאל לפגיעה אנושה ביחסים, בעיקר כאשר זולגת לתוכנו התובנה שאנו נמצאים בסוג של סחיטה רגשית העלולה להפוך לכעס, דכאון ואף לבוז עצמי. כמו בטפטוף איטי של מים, לבסוף המים מתגבשים לסלע – כך גם ביחסים שיש בהם מרכיב של סחיטה רגשית - הענות מתמדת שאיננה מתאימה לצרכיך ורצונותיך, עלולה להפוך אותך לגרסה מוקטנת וקשה של עצמך.

כאשר מתגבש ונוצר האומץ להתבונן בכנות בדינמיקה המאפיינת את מערכת היחסים, נקודה זו מאפשר הזדמנות לצמיחה אישית, איזון ושינוי במערכת היחסים. ברובנו קיים פחד מפני כעסם ונקמתם של אחרים – זהו פחד אשר מקורותיו בילדות ומאפיין אנשים רבים. אין ספק שלכעס השפעה ועוצמה רבה. למרות זאת, ישנן דרכי התמודדות והתנהגות המסייעות להחזיר את מאזן הכוחות לתוך היחסים. לשם כך דרוש אומץ רב לעמוד על האמת שלך, אשר בסופו של דבר זה שווה את המאמץ.

התבוננות כנה על עצמנו מגלה שגם אנו, לא אחת, סוחטים רגשית אחרים ומפעילים עליהם מניפולציות. חשוב לקחת את הזמן להתבוננות כזו כדי לבדוק כיצד אתה גורם לאחרים לעשות מה שאתה מבקש, איך אתה מגיב כשהשני איננו נענה לרצונך? האם אתה מתחנן, משדל, מפעיל מניפולציות רגשיות וכו'? או מעניש באמצעות שתיקה, התרחקות, הימנעות, התחשבנות וכדומה? האם אתה מקבל את חוסר הענות כאיום על הקשר והיחסים עצמם או משתמש באמירות כמו "אם אתה/את באמת אוהב אותי היית...." או "אם היה איכפת לך היית עושה/נוהג...". כולנו חוטאים מידי פעם בהתנהגויות כאלה. השאלה היא לא אם, אלא באיזו מידה וכמה משתמשים בהתנהגות כזו?

חשוב מאוד להיות מודע להכיר בכך שאנו משתמשים בסחטנות רגשית כדי להשיג את מטרותינו. זהו צעד משמעותי בתהליך שינוי עצמי. לאחריו לנהל שיחה כנה ופתוחה עם השותף ליחסים, לנסות לשפר את הקשר על ידי הכרה ולקיחת אחריות אישית על מצבים בהם משתמשים בסחטנות רגשית. זהו הבסיס הראשוני לשינוי במאזן. לעיתים עוזר לשאול את האחר מה הוא צריך ממך כדי להרגיש בטוח יותר בקשר. ישנן דרכים רבות לשנות התנהגויות ודינאמיקה מסוג זה. אחד מהם הוא טיפול.

הן על "הסוחט" והן על "הנסחט" להיות מודעים ולהכיר בחלקם בהיווצרות במערכת יחסים בלתי מאוזנת זאת, לקחת אחריות על ההתנהגויות המאפשרות "לקרבן" אותך. מספר סימנים לבדוק אם הינך יעד לסחטנות רגשית:

• אני אומר לעצמי שאין כל בעיה בנתינה ובוויתור שלי.
• אני אומר לעצמי שהנתינה והויתור שווים, רק כדי שהשני ירגע ולא אפגע ברגשותיו.
• אני מבקר את עצמי על הרצונות שלי. הם אינם שווים את המהומה ומבטיח לעצמי שאכנע הפעם ובפעם הבאה, העמוד על דעתי.
• אני לא מביע את עצמי תוך ויתור על הכח הקיים בי.
• אני לא תמיד יודע מה אני רוצה ולכן קל לי יותר לרצות אחרים, שהם יקבעו מה אני רוצה.
• אני מוותר על פעילויות וחברויות רק משום שחשוב לי לרצות את האחר ושלא יכעסו עליי.

אם ענית בחיוב למרבית הפסקאות קיים בך פוטנציאל לסחטנות רגשית. זהו הזמן להתבוננות פנימית ומציאת האומץ לשינוי. לא פשוט (אבל אפשרי) לקחת אחריות אישית ולהפסיק להאשים את האחר בהתנהגותך ובכך לעצור דינאמיקה זו. אינך צריך להיות יותר "נהג מישנה". אלא להיות מוכן להתבונן על עברך, לראות אם התנהגותך אוטומטית, נרכשת ומקורותיה בלמידה שהחלה בילדות. הגדר לעצמך גבולות מחודשים. לך כמו לשני, יש אותה האחריות לשינוי דפוסי הקשר - לשניכם מגיע שצרכיכם הרגשיים יפגשו. מדובר בשינוי קשה ומפחיד בעיקר אצל אנשיםהנושאים עימם היסטוריה של התעללות רגשית או פיזית. שינוי כזה מציף פחד אמיתי מפני אשמה, האשמה ותוצאותיהם.

כאשר מערכת יחסים משתבשת ומתדרדרת – יש לנו בחירה בין לקבל את הדברים כפי שהם, לצד דיאלוג על יצירת מערכת בריאה יותר, או הגרוע מכל – לסיים את מערכת היחסים. עם זאת, ישנן דרכים, מיומנויות תקשורת ושינויים התנהגותיים שראוי לנסות לאמץ כדי לשנות את הדינאמיקה לפני שמחליטים לוותר על היחסים.

כאמור, שינוי מצריך התמודדות עם תחושת פחד, מוכנות לשאת את אי הנוחות וחוסר שביעות רצון של האחר מאיתנו. לרוב, שינוי כזה מציף פחדים ישנים המגיעים לא מהאירוע הנוכחי אלא מהעבר. אנו מבלבלים בין העבר להווה. לכן פגיעה מעלה ומציפה תגובה מחוויות מוקדמות ומהפחד המופנם להכעיס אחרים. לכן, חשוב לאבחין בין ההווה לעבר: כיום הינך מבוגר, לא עוד חסר ישע התלוי באחרים.

העבר אינו צריך יותר להכתיב עוד את חוויותיך. מתוך ידיעה זו, חשוב לשאול את עצמכם "מהו הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות וממנו אני פוחד?" ובידקו אם יש לכם את האומץ והחוסן הפנימי להתמודד עם הדבר. בסופו של עניין זו הסוגיה המרכזית – להרגיש את הפחד, להיות עימו, תוך כדי עשיית שינוי.

הערה חשובה: יש אנשים ומצבים שיש הצדקה לפחד. אם לסחיטה הרגשית עלולים להתווסף כעס, זעם והתנהגות אלימה (רגשית או פיזית) לנוכח אי הענות, הינך חייב לשאול את עצמך אם הקשר שווה את תחושת האיום המתמדת, האם יש סיכוי ואפשרי לעבוד איתם על שינוי. אלה מצבים בהם חשוב להקשיב לפחד, משום שהקשבה זו עשויה להגן עלייך מפני איום ממשי.

אשמה ופחד הם התורם העיקרי להיענות וכניעה. לפחד מאשמה יש כח רב. חשוב להבין שאפשר לחיות עם תחושת אשמה! יחד עם זאת, חשוב לבדוק אם עשית משהו שתרם לתחושת האשמה. כגון: האם נהגת ממקום זדוני ושתלטני? ממקום מתנשא, מזלזל, פוגעני ומבטל את האחר? אם ענית על שאלות אלה ב"לא" אין סיבה להרגיש אשמה, אלא לבדוק את עצמך, לעשות שינוי במקומות הטעונים שיפור. הדבר אינו פשוט וקל אבל זו תחילתה של צמיחה אישית ובינאישית.

אנשים טועים לחשוב שרק כאשר הם ירגישו "חזקים", יהיה להם כח לעשות שינוי במערכת יחסים לא מאוזנת. באופן פרדוקסאלי שינוי בדפוסי התנהגות ותגובה יביא עימו תחושת העצמה וכוח. אולי לא בהתחלה אך ללא ספק בהמשך.

כיצד לשנות את הדינאמיקה?

סחטנות מעצימה ומסלימה את הקונפליקט לקראת צמצום והקטנתו של האחר. ביחסים בהם קיים קשר רגשי משמעותי, התגובה הטבעית הינה הגנתית. תגובה זו מביאה להתגוננות גם מהצד השני – כך נוצר מעגל סגור שאיננו מאפשר שינוי, אלא האשמות הדדיות. חוסר התגוננות או ויתור על התגוננות, הדרך להתמודד עם מצבים אלא. כאשר אדם אומר את דעתו ורגשותיו ואינו חולק על רגשותיו ודעתו של האחר – זו תחילתה של שינוי דינאמיקה. הדבר דורש למידה כיצד במקום להתגונן, להגן על עצמך. מדובר בפעולה הדורשת מודעות ולמידת תיקשורת לא הגנתית: "אני בטוח שאתה רואה את זה כך וזה בסדר שאתה מרגיש כך... אבל כרגע לא נראה לי שאנחנו יכולים לנהל את השיחה, בוא נדבר על זה כשנהיה רגועים יותר...", "יכול להיות שאתה צודק, אבל אני מרגיש אחרת...", "אני לא מוכן ליחסים כאלה יותר, אני צריך שיתייחסו אליי בכבוד ואיכפתיות ואני רוצה שנמצא דרך ששנינו נרגיש בה בטוחים ואוהבים יותר..." אלה הן דוגמאות לתקשורת שאיננה הגנתית אלא מכבדת את שני הצדדים.

בפעם הבאה כשאתה מתבקש לעשות משהו שאינך מסכים איתו, זהה את המקום הקורבני, קח נשימה והפסיק מידית את תגובתך האוטומטית. לומר "אני לא יכול לקבל עכשיו החלטה, אני צריך לחשוב על הדברים ולבדוק איך אני מרגיש בקשר לזה...". הדבר יאפשר יציאה מהאוטומט, גיוס כוחות וזמן הדרושים להתחבר לעצמך מעבר לפחד ואשמה.

החלטה בריאה נעשית ממקום מאוזן רגשית וקוגנטיבית. ממקום בו האדם שם עצמו במרכז עולמו שלו, על מנת לאזן ולשנות את מבנה הכוחות למקום מכבד את שני הצדדים.